רלב"ג
במות אדם רשע תאבד תקוה. כי אין לו השארו' נפש ותוחלת שיהי' לו ברוב כחו אבדה או ירצה בזה כי במות הרשע תאבד התקוה שהיו מקוי' אוהביו שיגן עליהם בכחו והתוחלת שהיה להם בו שיוכל לעזו' בהם כבר אבדה כי סר כחו במותו:
אלשיך
ושמא תאמר תחת מה יעשה כן הוא יתברך ולמה לא יומתו רשעים או א' מהם בלא יומו והנשארים ושמעו וייראו ולא יזידון עוד מה שאין כן במות הצדיק בעון הדור כי אדרבה יוסיפו לחטוא כי עתה יאמרו שוא עבוד אלהים חלילה כי הלא הצדיק אבד ואך זה היום שקוו הנה אשובך דע כי במות אדם רשע כו' לומר דע כי הדרך הנכון הוא יסתלק הצדיק לכפר בעד הדור ולא הרשע כי הלא במות אדם רשע תאבד תקות התשובה אשר יקוה הוא יתברך בהאריך לו כמאמרם ז"ל שאומרים הרשעים בגיהנם השיבנו אל העולם שהיינו בו ונסגל מצות ואומר הוא יתברך אבדה תקותכם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו' לכן לא טוב המית רשע בלא יומו וטוב להאריך לו ולא יאבד ושמא תאמר ומה תעשה כי לעומת זה יצא עתק מפי רשעים באמרם באה תוחלתנו אלינו במות צדיק כי מה בצע עשות נכוחה כי הלא צדיקים ימותו ותהיה מיתתם למחזוק ולמעוז ביד פועלי און ולא יודו כי בעונם נתפש על כן אמר ותוחלת אונים המיחלים מות צדיק להחזיק ברעתם כבר אבדה: